אלפרד אדרשיים, הופתע מתורתו של ישוע (1825-1889)

כאשר היהודי המשכיל, אלפרד אדרשיים, קרא את הברית החדשה, עומק תורתו של ישוע מנצרת הפתיע אותו מאוד. הוא מצא בישוע את המשיח ואדון חייו, ומסר עצמו כמשרת עבורו. הוא השלים את המחקר התאולוגי שלו, והפך למטיף אהוב וסופר מוערך.

טיב השכלתו


אלפרד אדרשיים נולד ב-7 למרץ, 1825 למשפחה אמידה בווינה. הוא גדל בחוגים היהודים הגבוהים ביותר בווינה. הוא דיבר לטינית שוטפת וידע יוונית, גרמנית, צרפתית, עברית, הונגרית ואיטלקית.
בשנת 1847 הוא נסע ללמוד בבודפשט. מורו הכיר לו מספר מנהיגים נוצרים דוברי אנגלית, בעיר בה הוא בא במגע עם ד"ר דאנקן המפורסם וכמה מעמיתיו הפרסביטריאנים. ד"ר דאנקן היה נוצרי להוט, ואיש שידיעתו העברית זכתה לכבוד רב בקרב היהודים. אדרשיים מאוד נמשך לדאנקן, ולאחר זמן לא רב ידידות קרובה נרקמה ביניהם.

עומקה של הברית החדשה


באמצעות מטיפים אלה הגיע לידיו עותק של הברית החדשה. "מעולם לא ראיתי עותק של הברית החדשה עד שקיבלתי את העותק הראשון מידיהם של המשרתים הפרסביטריאנים", אמר אדרשיים. לעולם לא אשכח את ההתרשמות הראשונה שלי על 'הדרשה על ההר', וגם לא את ההפתעה והרגשות העמוקים שחשתי תוך כדי קריאת שאר הברית החדשה. הדבר ששנאתי כל כך, לא היה הנצרות; מה שלא ידעתי לפני כן ופתח לפניי עומקים עצומים כאלה, היה לימודו של ישוע מנצרת."

משרתו של ישוע


אדרשיים מצא בישוע, את המשיח ואדון חייו. הוא בא תחת ההוראה של רוח הקודש ומאוד התרשם מזהותו של ישוע כאלוהים. בביטחון בקרבן היחיד שלו, ומלא בשלום עם אלוהים, הוא מסר את עצמו להיות משרתו בכל דרך שייראה אלוהים לנכון לכוונו.
אמונתו גרמה למורת רוח רבה בקרב הקהילה היהודית, אבל זה לא מנע ממנו להעיד בגלוי על אהבתו של האדון ישוע. למשל, הוא קבל משרת לימוד אנגלית, אך בתנאי שהתנ"ך יהיה ספר הלימוד היחידי!

המטיף האהוב


לאחר טבילתו, הוא נסע לאדינבורו כדי להשלים את לימודי התאולוגיה שלו. לבסוף הוא הוסמך כמשרת, ויצא לעבוד בקרב היהודים לזמן מה ביָאסִי שברומניה.
הוא חזר ושירת במספר מקומות בסקוטלנד ואנגליה. הוא היה מטיף אהוב, וכנראה המאמין העברי הראשון שהוזמן להטיף בכנסיית ווסטמינסטר. בשנת 1883 הוא פרש מתפקידיו והתגורר באוקספורד בעקבות פעילותו הספרותית והאקדמית.

סופר מוערך


אדרשיים כתב יותר משנים עשר יצירות גדולות, בנוסף לתרומות חשובות רבות בכתבי עת ופרשנויות. עבודותיו זכו ליוקרה מן העובדה שהוא היה מסוגל לגשת לנושאים מנקודת מבט של יהודי מלומד ומאמין משיחי משכיל. העבודות המפורסמות והבלעדיות שלו ביותר שלו הן: "חייו ותקופתו של ישוע המשיח" וגם, "בית המקדש: תפקידו ושירותו כפי שהיו בתקופתו של ישוע".

הכבוד הגדול ביותר של משיח


מאוחר יותר בחייו הוא גרס, "אני יכול לומר דברים רבים על מנת לפאר את האדון ישוע המשיח, כוחו, חסדו ואהבתו. אבל הדבר הגדול ביותר שאני יכול לומר הוא, שהוא קיבל אותי. לפיכך, אמונתו של החוטא העני ביותר מביאה את התהילה הגדולה ביותר למשיח."