דן ודליה, ׳אלוהים שינה את לבנו בארוחת שבת׳

דן ודליה גדלו כישראלים חילונים וחיפשו אחר האמת בכל מיני דתות. הם מעולם לא קראו בברית החדשה. עד שהם פגשו מאמינה יהודייה, שסיפרה להם על המשיח במהלך ארוחת שבת.
צפו בעדות: ״אלוהים שינה את לבנו בארוחת שבת״.





כתוביות מסרט יוטיוב

שלום, אנחנו דן ודליה אלון. אנחנו חיים במצפה רמון. זוהי עיירה קטנה בלב הנגב באזור מדברי מוגבה. אנחנו נמצאים כ-850 מטרים מעל פני הים. כפי שאתם יכולים לראות, אנחנו עומדים כאן בנקודת תצפית המשקיפה לעבר המכתש. זהו המכתש הגדול ביתר בישראל, ובעולם כולו בסוגו. אז זהו מקום ייחודי ביותר. כפי שכבר שמעתם, שמי דליה, ואני בת 61. נולדתי למשפחה מסורתית, כאשר אבי היה אדם דתי. הוא נהג ללכת לבית הכנסת, ולשמור שבת. אבל אנחנו לא, אימי לא נהגה כמוהו. מתוך שבע בנות, אני האחות השישית במשפחה. נולדתי כילדה דחויה מכיוון שבמשפחתנו היו כבר חמישה ילדים לפני שנולדתי, כך שאימי לא רצתה בי. מקטנות הייתי אדם מאוד רציני, וחיפשתי משמעות לחיים. ואז התבגרתי והתגייסתי לצבא, ולאחר שירותי השתתפתי בכמה סדנאות כדי לחפש את האמת. ואז פגשתי את דן ואנחנו התחתנו, וחיפשנו את האמת יחד. ניסינו את כל הדברים הלא טובים. כעת אנו יודעים שאלו היו דברים רעים, אך באותה העת לא ידענו זאת. דברים כגון מדיטציות, יוגה, וכל מיני סדנאות של העידן החדש. במקביל חיפשנו גם אחר הדת, חלק מזה היה עם הנשים שבאו למקומנו בצפון. אך לא מצאנו פיתרון באף אחד מאלה. נולדתי למשפחה מאוד חילונית, ואפילו אתאיסטית. הוריי היו מייסדים של קיבוץ, לפני שנים רבות, עוד לפני תקומתה של מדינת ישראל. הם היו מעין חלוצים כאן בישראל משפחתי הייתה רגילה למדיי, מה שנקרא ׳משפחה אשכנזית׳. והיו לי חיי משפחה מאוד רגילים באותם ימים. סיימתי תיכון והתגייסתי לשירות הצבאי. מיד לאחר שירותי בצבא, הכרתי את דליה. לאחר מכן התחתנו ונולד לנו בן בכור. וכפי שדליה ציינה קודם, התחלנו לחפש אחר האמת יחד. חיפשנו מה יוכל לשפר את חיינו. אז בשנת 1991 יצאנו למסע משפחתי בארה״ב. קיבלתי מה שנקרא שנת שבתון ממקום עבודתי. הגענו לחוף המערבי בארה״ב, ומדינת אורגון, והתיישבנו שם. לאחר שהתאקלמנו שם במהלך אותו קיץ, התחלנו לתור את ארה״ב. אחד הטיולים הקצרים יותר שעשינו, היה לשמורת טבע מאוד מיוחדת. לאחר שהגענו, החנינו את רכבנו וירדנו לראות את אחד ממפלי המים. סביב צווארה של לדליה, הייתה שרוכה למה חדשה לגמרי, שרכשנו באותו זמן. הבחנו באישה יושבת על גבי סלע במקום, והיא הייתה מדברת למישהו. דליה פנתה אליי ואמרה, ״הבט, יש לה אותה מצלמה כשלנו.״ באותם רגעים תשומת ליבי הייתה נתונה לילדים, שרצו לכל עבר במקום. קראתי להם בשפה העברית. פתאום דליה אמרה לי, ״בוא״. אותה אישה ישבה והביטה בנו עם עיניים גדולות, ואמרה, ״וואו, האם אתם יהודים״. היא שמעה אותי מדבר בעברית. ואז היא אמרה, ״גם אני יהודיה״, והתחלנו לפתח שיחה. היא הצטרפה אלינו להליכה בשמורה. בזמן ההליכה היא חלקה איתנו שהיא אוהבת את אלוהים. ושאלוהים הוא אביה, והוא אוהב אותנו מאוד. עבורנו, כיהודים מישראל, זה נשמע מאוד טבעי. היא המשיכה לדבר על אלוהים, ואנחנו ניסינו לשכנע אותה לגבי העידן החדש. דיברנו במקביל, היא בעמדתה, ואנחנו בשלנו. אבל הרגשנו שהיה בה משהו מיוחד. לא ממש הבנו את זה באותו הזמן. חזרנו למגרש החנייה, כדי להיפרד. החלפנו בינינו פרטים. סיפרנו לה שבננו הבכור עומד לחגוג בר-מצווה תוך שלושה חודשים. היא כל כך התרגשה מזה שהזמנו אותה לבוא לחגיגה. כמה חודשים לאחר מכן, חגגנו את בר-המצווה. למעשה, החגיגה הייתה בבית-הכנסת בקהילה היהודית בעיר שהתגוררנו בה. היא הגיעה בערב. כבר בהתחלה היא אמרה לנו, שהיא לא תישאר ללילה. מפני שהיא הייתה מאוד עסוקה, ״אני רק אשאר לארוחת הערב״, למה שנקרא ארוחת שבת. בילינו את הערב יחד, שוחחנו ושוחחנו אל תוך הלילה. ואז, באמצע הלילה, ממש כשרצינו כבר לומר לילה טוב ולהיפרד וללכת לישון, היא אמרה לנו שהיא מאמינה בישוע, שהיא מאמינה משיחית. איננו זוכרים בדיוק מה התרחש שם, זה קצת מעורפל בזכרוננו היום. אבל אנחנו זוכרים שהיא חלקה אתנו כמה קטעי מקרא, כנראה מתוך ישעיה נ״ג או ירמיה ל״א, ואני… באותו רגע, האמנתי, האמנתי, למרות שלא הבנתי דבר. מעולם… ועלינו להבהיר זאת באופן מוחלט.. כיהודים וישראלים בשנות הארבעים לחיינו, מעולם לא קראנו את הברית החדשה, מעולם גם לא שמענו שישנם יהודים המאמינים בישוע. לא פגשנו באנשים כאלה לפני כן. אנשים המאמינים בישוע. אבל אני האמנתי באותו הרגע, וכך גם דליה. לא ממש הבנו דבר, אמרנו ״וואו״. זה היה הלב, לא השכל. זה חייב להיות המשיח, כי חצי מכל העולם מאמין בו, אז זה חייב להיות הוא. התפתחה לנו מערכת יחסים אישית עם ישוע, ועם השנים עברנו לגור פה. ועכשיו אנחנו חולקים עם אנשים פה, במצפה רמון וחלקים אחרים של הנגב, את הבשורה של ישוע. ואנחנו יודעים שזה מאוד מאוד חשוב, לחלק את הבשורה עם העם היהודי. אדם יהודי אינו שונה מכל אדם אחר. אין להם בלעדיות או שהם טובים מאחרים. גם אלוהים אומר שאיננו טובים מאחרים. אלוהים לא בחר בנו כי אנו טובים, או טובים יוצא מאחרים. הוא בחר בנו כעם, בגלל תכניתו להביא את המשיח מאתנו, ולהפיץ את הבשורה בכל העולם. כעת עלינו לה היא את הבשורה לעם היהודי. למעשה, ידוע בא להטיף את הבשורה ליהודים, אך הם לא קיבלו אותו. הוא בא לשלו, אך הם לא קיבלו אותו. אז הבשורה יצאה לכל העולם, זו הייתה תכניתו ללכת אל הגויים. אבל כעת הבשורה צריכה לחזור לעם היהודי, ויהודים זקוקים לשמוע את בשורת השלום. הם זקוקים לשמוע, לדעת את האמת וללכת אחר ישוע. זוהי הדרך היחידה. ישוע אמר, ״אני הדרך והאמת והחיים.״אין איש בא אל האב אלא דרכי״. אז הוא הדרך היחידה, אין דרך אחרת, אין דרך עוקפת, או דרך אחרת לבוא למלכות השמיים, אלא רק דרך ישוע. כך שהעם היהודי זקוק לשמוע את החדשות הטובות. תודה לאל, שאנחנו שמענו את החדשות, את הבשורה על המשיח. שיכולנו לבחור בזה, להאמין וללכת אחר ישוע. עד היום, תודה לאל, ולנצח נצחים.