הלן שפירו קראה בתנ"ך וגילתה שישוע הוא המשיח היהודי

גדלתי בבית יהודי-מסורתי, חם ומוזיקלי, בלב קהילה יהודית גדולה בהאקני, בצידה המזרחי של לונדון. למשפחה המורחבת שלנו, אם כי לא חרדית מאוד, הייתה זהות ומורשת יהודית חזקות.

תמיד האמנתי באלוהים

אני מניחה שהאמנתי באלוהים בראשית ילדותי. קיומו היה כמובן מאליו עבורי. בית הספר הממלכתי שלמדתי בו לימד את המקרא, ומאוד אהבתי את סיפורי התנ"ך. עם זאת, כיוון שמנהל בית הספר היה יהודי, והייתה נוכחות יהודית גדולה בקרב התלמידים, אנחנו, הילדים היהודים, למדנו במסלול דתי נפרד, בכיתות ואספות נפרדות. כתוצאה מכך, מעולם לא שמעתי על הברית החדשה או על ישוע עד שהייתי בערך בת שש. יום אחד, ילדה לא יהודיה ניגשה אליי במגרש המשחקים באופן די בוטה ואמרה, "את הרגת את ישוע!" הייתי הרוסה ומבולבלת מההאשמה הזאת. מעולם לא הרגתי אף אחד בחיי, ומי בכלל היה אותו אדם עם שם מוזר כזה, ישוע המשיח?

התקליט הראשון שלי

בגיל 14, בעודי תלמידת בית ספר, הוצאתי את תקליטי הראשון. הדבר הוביל אותי לעסקי הבידור, לטייל בעולם, לשיר במקומות מפורסמים רבים וליצור להיטים, כגון 'Walking Back to Happiness'
(חזרה אל האושר). נסחפתי על ידי התהילה, מהיכרות עם אישים מפורסמים ותמלוגים נאים, מבלי לתת מחשבה יתרה לעניינים רוחניים, עד סוף שנות השישים. באותו הזמן, נראה היה שרבים חפשו את 'משמעות החיים'. בהזדמנויות שונות התחלתי לבקר מדיומים, מגידי עתידות ואחרים. התחלתי גם לקרוא ספרים וכתבי עת על רוחניות, בודהיזם וכל מיני תופעות רוחניות באדם. פיתחתי מערכת של אמונות לאורך השנים, אשר שילבה קצת מזה וקצת מזה – שפע של מונחי ’איזם‘ אשר כיום, נקראים 'עידן חדש'. על פי ההיגיון שלי, לא הייתי מעורבת בדבר רע או חשוך. קישרתי כל מה שהאמנתי בו לאלוהים.

ירקנוּת

במשך מספר שנים, התנחמתי ממה שגיליתי. נראה היה שזה מלא חלל בחיי – עד שמלאו לי ארבעים. מספר חודשים לאחר יום הולדתי, התעוררתי בוקר אחד, ולהפתעתי הרבה, הגעתי למסקנה שלא האמנתי באף אחד מרעיונות 'העידן החדש'. קשה להסביר זאת, אך אמונתי בעל טבעי נעלמה בן לילה. כמה שלא התאמצתי, לא יכולתי עוד להאמין באף אחד מאותם מונחי ’איזם‘ שלי. זה גרם לדילמה עבורי כי תמיד חיברתי את כל האמונות שלי לאלוהים. האם פירוש הדבר שאין אלוהים? מצאתי את העניין מדכא מאוד.
בפעם הראשונה בחיי, לא היה לי מה להאמין בו, אך קריירת הפופ והג׳אז שלי התנהלה כשורה. הייתי במערכת יחסים עם הגבר שהוא כיום בעלי. הייתי מצליחה, אבל בפנים הייתי ריקה. במבט לאחור, אני רואה שזו הייתה ידו של אלוהים.

פגשתי איש מאמין

באותם ימים, המנהל המוזיקלי שלי, אדם בשם בוב קרנה אם, היה מאמין. יותר מפעם אחת הוא דבר על מה שהאדון שלו עשה בחייו. אלה היו דברים נפלאים, אבל לא יכולתי להתחבר אליהם בגלל היותי יהודיה. עבורי זה היה אלוהי הגויים שברך את מאמיניו. בעיצומה של הסערה בתוכי, הגעתי יום אחד לביתו, כדי לאסוף מוזיקה. בוב ואשתו לא ידעו דבר על המאבק הפנימי שלי. אף אחד לא ידע.
בבו הטיל פצצה באותו יום. הוא אמר, "אני חושב לוותר על עסקי המוזיקה." שאלתי אותו מדוע.
הוא אמר, "כי אני מאמין שאלוהים רוצה שאהיה מטיף." חשבתי לעצמי, "אוי ואבוי. הוא חושב שהוא שומע מאלוהים." הנה מוזיקאי באיכות מקצועית עליונה, שפוי והגיוני, מלחין, פזמונאי ומפיק – והוא מדבר על לוותר על הכל. שום דבר שיכולתי לומר היה משפיע עליו. הוא נראה כל כך רגוע, מלא ביטחון ומוכן לקחת צעד דרסטי זה, כי כפי שהוא האמין, אלוהים רצה בו. מצאתי את עצמי מתרשמת יותר ויותר מעד כמה אמתית וכנה אמונתו צריכה להיות אם הוא מוכן להכניע את כל זה עבור האלוהים שלו. הלכתי הביתה ואמרתי לחבר שלי ג'ון כמה קינאתי בבוב. היו לי הרבה דעות, אבל לבוב היו עקרונות אמתיים. רציתי את מה שהיה לו! אני מניחה שהוא "עורר אותי לקנאה."

התחלתי לחשוב על ישוע

התחלתי לחשוב על הישוע הזה כל הזמן. לא יכולתי להוציא אותו מהראש שלי. לבסוף, שכבתי ערה לילה אחד, והרגשתי שאין לי מה להפסיד. לחשתי, "ישוע…?" לא ידעתי אם אחטוף מכה על ידי ברק. "האם אתה באמת שם? האם אתה באמת המשיח? אם כן, אני רוצה לדעת. בבקשה תראה לי."
שום דבר לא קרה בחדר אותו לילה, אבל בשבועות שלאחר מכן, נדמה היה כי בכל מקום שהלכתי אליו, נתקלתי בדברים ואנשים הקשורים לישוע. בעוד שכל זה קורה, אני והלהקה שלי שבנו מקונצרט בגרמניה. כשהגענו לשדה התעופה נפרדנו לשלום עד לחלטורה הבאה שלנו. בוב, המנהל המוזיקלי שלי, הושיט לי ספר. הופתעתי לראות שעל הכריכה הייתה תמונה של מנורה (בעלת שבעה קנים). הכותרת של הספר שנכתב על ידי סטאן טלצ׳ין, הייתה "בגידה". בכותרת המשנה נכתב, "איך היית מרגיש כיהודי בן 50, איש עסקים מצליח, אם יום בהיר אחד בתך מבשרת לך שהיא מאמינה בישוע!" חשבתי, "איך בוב ידע שחיפשתי". אך כמובן, הוא לא ידע. אף אחד לא ידע.

ה"בגידה" היה הלם מוחלט

הספר היה הלם מוחלט עבורי. שמעתי על יהודים שהאמינו בישוע, אך דחיתי אותם כמוזרים ומשוגעים. אך כאן היה ספר של איש עסקים יהודי נורמלי ומצליח, שהאמין בישוע, ולא יכולתי להתעלם מזה. לקח לי שעות ספורות בלבד כדי לסיים את הספר. סטאן טלצ׳ין היה אחד מעמודי התווך של הקהילה היהודית בוושינגטון, איש מצליח בתחום הביטוח וחבר בארגונים ובוועדות יהודיות שונות. יום אחד בתו בישרה לו שהיא קבלה את ישוע כמשיחה. אחרי שההלם והזעם הראשוניים התפוגגו, הוא יצא במסע כדי להוכיח לה את טעותה. הוא בילה חודשים בדיבור עם רבנים, כמרים, מאמינים יהודים, מאמינים גויים, קריאת התנ"ך והברית החדשה, ההיסטוריה של הכנסייה, היסטוריה יהודית, וכל שעולה על הדמיון! בסופו של דבר, הוא עצמו הפך למאמין בישוע. בני משפחתו, לאחר שחיפשו בעצמם, נהיו מאמינים גם כן.

הנבואות המשיחיות

למדתי הרבה מקריאת אותו ספר. החלק המרתק מכל היו הנבואות המשיחיות שהוא מציין. אלו הן נבואות על המשיח אשר נמצאות בתנ"ך העברי. מעולם לא שמעתי עליהן לפני כן. נודע לי אז, שבתורה נביאים וכתובים היו עשרות תחזיות ספציפיות על ביאת המשיח. הכרתי וגם אהבתי את כל אותם סיפורים ידועים בתנ"ך על אברהם, יצחק, יעקב, משה, דוד, דניאל ועוד. ידעתי שהובטח לנו, העם היהודי, משיח. אך מעולם לא ידעתי על כתבי הנבואות הרבים והספציפיים האלה. לדוגמה, סטאן מדבר על ישעיה ט׳: 6, היכן שכתוב: "…כי ילד יולד לנו…בן ניתן לנו…"
תמיד חשבתי כי אותו פסוק היה לקוח מהברית החדשה, כי זיהיתי אותו מכרטיסי ברכה לחג המולד. אבל הוא היה מספר ישעיה! אחד משלנו!!! הפסוק ממשיך ואומר שהילד הזה ייקרא:
"…פלא יועץ, אל גיבור, אבי עד, שר שלום."
אלוהים אדירים! האם הנביא אומר שהמשיח איכשהו צריך להיות אלוהים? ואז סטאן מצוטט מישעיהו ז׳: 14, הקובע כי המשיח ייוולד מבתולה. תמיד חשבתי כי הדיבורים על לידה מבתולה היו הכי לא-יהודים, אבל גם זה היה שם, בישעיהו, נביאנו שלנו!!!
הוא גם מציין את מיכה ה׳: 2. פסוק זה מדבר על המשיח שייוולד בבית לחם, על אף שהוא בא מימי עולם. זה כשלעצמו הספיק להדהים אותי מספיק, עד שקראתי בתהלים כ״ב, המתחיל עם המילים:
"אלי, אלי, למה עזבתני?"
ראיתי מספיק סרטים על ישוע כדי לדעת שהוא זעק את המלים האלה כאשר היה תלוי על הצלב. מה שלא ידעתי הוא כי בשאר הפרק הוא אומר:
"כארי, ידי ורגלי, אספור כל-עצמותי. יחלקו בגדי להם, ועל לבושי יפילו גורל."
לי זה נִרְאָה כתמונת צליבתו של ישוע, אבל איך זה יתכן? התהלים נכתבו כאלף שנים לפני ישוע, ולפני שהצליבה הומצאה!

ישעיה נ״ג

באתי פנים אל פנים עם ישעיהו נ״ג. הפרק כולו מדבר על מי שאמור לבוא ולקחת על עצמו את חטאינו והעונש המגיע לנו:
"והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו."
נראה שהוא מדבר כאן על ישוע! כל הנבואות האלה נראו לי כציור תמונה שלא הייתי ממש בטוחה שרציתי לראות. איך זה שאף אחד לא הראה לי את הדברים האלה לפני כן? איך זה שכל מה שהיה לי הוא: "את רצחת את ישוע המשיח!"?

קריאת הכתובים

הייתי חייבת לברר אם הדברים האלה היו באמת בתנ"ך. הייתי חייבת ללכת ולקנות לי עותק. לקחתי אותו הביתה, פתחתי בתנ"ך, ושם הם היו: הנבואות על המשיח! עשרות מהן. הנבואות דברו על אותו משיח כאחד שבא הן כסובל, וגם כמלך מנצח. הן הצביעו, לפחות היה נדמה לי, על ישוע. האם ייתכן שזה באמת נכון? הייתי צריכה להמשיך קדימה. במתח ובפחד פתחתי, בפעם הראשונה בחיי, את הספר האסור, הברית החדשה. לא ידעתי למה לצפות. האם הוא יהיה מלא רעל אנטישמי? תארו לעצמכם את ההפתעה שלי כאשר פתחתי את הברית החדשה בשדה התעופה, ונפגשתי עם הדבר היהודי ביותר שראיתי חוץ מהתנ"ך, את אילן היוחסין של ישוע. לא רק שנתקלתי במפתיע ברשימה של שמות מוכרים, אבל תוך כדי קריאת ספרו של סטאן, למדתי שהמשיח היה צריך להיות צאצא של אברהם, יצחק ויעקב, וצריך להיות משבט יהודה ובית המלוכה של דוד. זו הייתה רק ההתחלה. כל השמות האלה היו באילן היוחסין יוצא הדופן של ישוע, והרבה, הרבה יותר מכך.

מחברי הברית החדשה היו יהודים

גיליתי כי כותבי הברית החדשה היו יהודים גם כן. תמיד חשבתי שג'יימס, פיטר וג'ון (יעקב, כיפא ויוחנן) ושאר החבורה, היו אנשים אנגלים. לעניות דעתי, הם לא יכלו להיות שום דבר אחר, עם שמות כאלה! גיליתי שג'יימס היה, למעשה, יעקב, ג'ון היה יוחנן, מרי הייתה מרים, מת׳יו היה מתתיהו, ו׳ישו׳ הוא ישוע, שפירושו 'ישועה'! הברית החדשה הוא כתב יהודי! מאוד התנחמתי, והתחלתי לקרוא על האנשים האלה, שחיו בארץ ישראל, על פי תורת משה. היה מקדש וכהונה – הספר היה ההמשך של התנ״ך. לא ציפיתי לזה. ואז היה ישוע.
נדמה היה לי שהוא קם מתוך הדפים ישירות אליי. נמשכתי אליו: דבריו, רחמנותו, הנסים שלו, הגשמת הנבואות, מעצרו ומשפטו, צליבתו ותחייתו. סיימתי את 'הבשורה ע״פ מתי' וקראתי עד אמצע הבשורה של מרקוס, כאשר חלפה בראשי המחשבה שאני מתנהגת כפתייה מאמינה, וקלה לשכנוע. הכל היה נראה מושלם מדי. הכתובים האלה, כולל תנ"ך, תורגמו אחרי הכל, על ידי נוצרים. אולי הם התאימו ושינו אותו לפי דרך החשיבה שלהם. הייתי צריכה להיות בטוחה. הייתי צריך לקנות תנ"ך "ראוי" – ספר תנ"ך יהודי. הלכתי לחנות יהודית קטנה בעיירה אילפורד שמכרה יודאיקה בצורת ספרים, כרטיסי ברכה וביגוד דתי. קניתי עותק של התנ"ך. לקחתי אותו הביתה והשוויתי אותו עם התנ"ך שהיה לי, ועותק אחר שהיה לי ע״פ וו.ה. סמית׳, והם היו זהים לגמרי. הייתי כל כך שמחה. קיוויתי שזה יהיה כך. המשכתי לקרוא את הברית החדשה. עד שסיימתי לקרוא את כל ארבעת ספרי הבשורה, ידעתי שישוע היה ההגשמה של כל הנבואות המשיחיות. ישוע היה והינו המשיח! זו הייתה התובנה הנפלאה ביותר! אבל מה אעשה? זה היה נושא שנוי במחלוקת!

הפכתי למאמינה

טלפנתי לבוב ואמרתי, "אני חושבת שאני על סף הפיכה לאדם מאמין." הוא ואשתו בקשו שאבוא אליהם. היו לי כל כך הרבה שאלות. אחת השאלות העיקריות שלי הייתה מה לעשות עם כל האמונות הישנות שלי: איך אלוהים ישתלב אתם? התשובה הייתה, "הוא לא!" בוב הראה לי מתוך ספר דברים, עד ספר ההתגלות, כי כל הדברים האלה הם תועבה לאלוהים ובאים תחת הכותרת של תורות הנסתר. למדתי שאני צריכה לחזור בתשובה ולהתנער מכל אותם מעשים. אמרתי לבוב ואשתו כי האמנתי שישוע הוא המשיח, בן האלוהים ואלוהים הבן. האמנתי כי הוא מת על הצלב, נקבר וקם מן המתים ביום השלישי. האמנתי, אבל אני עדיין צריכה להבין למה. הם הראו לי בכתובים, במיוחד באגרת אל-העברים, כיצד ישוע היה השלים את תורת הקרבנות, שאלוהים כונן כאשר הוא הוציא את בני ישראל מעבדות במצרים. כל פעם שתורת אלוהים הופרה, ברחמיו הוא גם סיפק כפרה שמתבצעת על ידי שפיכת דמם של תחליפים תמימים. כולנו, יהודים וגויים, הפרנו את חוקת אלוהים, ונמצאים תחת הרשעה וראויים לעונש. אלוהים עדיין דורש שפיכת דם לצורך כפרה. אף מעשה טוב או טקס דתי לא יוכל להצדיק אותנו לפני אלוהים קדוש. תודה לאל, שאין לנו צורך לשחוט בעלי חיים להקרבה, בגלל שכל אותם קרבנות הושלמו בקרבן שניתן פעם אחת ולתמיד על ידי ההקרבה של ישוע על הצלב. הוא היה השה המושלם של אלוהים. ברגע שהוא מת על הצלב, כאשר הוא קרא "נשלם", הפרוכת בבית המקדש, בין הקודש לקודש הקודשים, נקרעה לשניים, מלמעלה ועד למטה. ישוע שילם את החוב על החטא, וכל מי שמאמין בו ושב בתשובה, יכול לבוא אל נוכחותו של אלוהים כמאמין שטוהר ונסלח לו.

הם הסבירו לי שעליי לחזור בתשובה – לפנות מן החטא שלי חזרה לאלוהים. למדתי שאני חוטאת, כולנו. בוב שאל אותי אם אני רוצה להגיב בתפילה ולבקש מאלוהים לסלוח לי על סמך מה שישוע השיג עבורי. רק הוא יכול לסלוח לי, ורק הדם של ישוע יכול לכפר עליי. אז יכולתי למסור את חיי אליו כאדון ומושיע. עשיתי זאת בשמחה ב-26 באוגוסט, 1987 בשעה 22:30 אותו ערב. למרות שלא היו ברקים או הבזקים, ידעתי שתפילתי נענתה. אינני יכולה להסביר כיצד ידעתי – פשוט ידעתי. זה היה כל כך אמתי!

האם עדיין אשאר יהודיה?

במהלך החיפוש שלי, התחלתי לתהות האם כשאקבל את ישוע ואהפוך לחסידה שלו, עדיין אשאר יהודיה? במהלך הזמן, כתבתי לסטאן טלצ׳ין בהקשר הזה. הוא הבטיח לי כי אני למעשה מגשימה את יהדותי על ידי האמונה בישוע, משיח ישראל. ואני שבה אל אלוהי אברהם, יצחק ויעקב באמת. מה שהוא טען היה נכון. הסיבה שבעבורה אלוהים בחר את העם היהודי הייתה כדי להצביע על המשיח. זהו ייעודו של כל יהודי. אני, יחד עם רבים אחרים, מגשימה את המטרה הזו על ידי קבלת ישוע כמשיח, אדון וגואל. מאז שחזרתי בתשובה על חטאיי וקבלתי את ישוע, אני יודעת שנמלטתי מההרשעה של התורה, מניתוק נצחי מאלוהים ומהעונש הנצחי. כולנו, יהודים וגויים, הפרנו את עשרת הדיברות וכולנו אשמים. רק על ידי האמונה בקרבן המושלם של המשיח ישוע נוכל להיוושע. אני קוראת לכולכם לחפש בכתבי הקודש ולגלות זאת בעצמכם.