ליזט האטון-אורשר: שלום ללבבות עייפים
ליזט האטון-אורשר הייתה שבורה לגמרי לאחר השואה, אבל היא חוותה את האדון ישוע מספק לה את כל צרכיה. היא ידעה שבזכות זה היא יכלה להבין אחרים ולעזור להם למצוא שלווה בלבבותיהם העייפים. בעדות הזו היא רוצה לגלות את חסדו של אלוהים ואת דרכיו הנשגבות, בהן אנו לעתים קרובות צריכים לשאת צלב כבד, אך גם יורשים בהן ברכות גדולות.
אהבה, העד השותק
גדלתי בבלגיה למשפחה יהודיה. הוריי גרו בבית גדול. היו להם חמישה ילדים וגם נתנו מחסה לפליטים יהודים ממזרח אירופה. לשם כך היו להם משרתים רבים וביניהם הייתה ילדה נוצרייה. היא הייתה נערה פשוטה מאזור הכפר שקיבלה השכלה מעטה. למרות זאת, היה לה אוצר נפלא, היא אהבה את האדון ישוע וגם אהבה את היהודים. לא הצלחנו להבין איך היא, גוייה, יכולה לאהוב את היהודים כל כך הרבה. באותה תקופה הייתי ילדה קטנה שאהבה את אלוהים. אמי לימדה אותי להתפלל בעברית, אבל אהבתי להקשיב לאותה משרתת שסיפרה לי את כל סיפורי התנ"ך. אמי שלי נפטרה כשהייתי צעירה מאוד, אבל הנערה הזאת נשארה איתנו ועזרה לנו בנאמנות.
ספר התנ"ך כמתנת חתונה
כשהתחתנתי, אותה נערה נתנה לי כמתנה, את התנ"ך – הברית הראשונה והחדשה בשפה הצרפתית. לאחר יום החתונה שלנו עברנו לאנגליה, שם לבעלי היה עסק גדול. עם זאת, הוא היה צריך לנסוע רבות בגלל העבודה, וכתוצאה מכך הרגשתי בודדה לעתים. באותם רגעים הייתי קוראת בתנ"ך, אך לא פתחתי את הברית החדשה. פחדתי לעשות זאת בגלל יהדותי.
"אל תקראי את הברית החדשה"
חזרנו לבלגיה לעתים קרובות כדי לבקר את המשפחה שלנו. בחתונה פגשתי נערה יהודיה, מריה, שהכרתי לפני כן. היא הייתה מאוד עצובה כי אביה נפטר ואמה נישאה מחדש. אביה החורג התייחס אליה מאוד קשה. ריחמתי עליה, ואמרתי, "מריה, יש לי משהו בשבילך שיעזור לך לא להרגיש כל כך בודדה." נתתי לה התנ"ך שלי והמשכתי להיות בקשר איתה מאנגליה. לאחר כמה שבועות הבחנתי בשינוי גדול במכתביה. בטיול הבא שלנו לבלגיה ביקרתי אותה. בקושי זיהיתי אותה. היא לא הייתה עצובה יותר, אלא נראתה מאושרת. היא אמרה, "לא לקחתי את עצתך שלא לקרוא בברית החדשה".
האשמה היא שלי
מריה קראה את הברית החדשה קודם, ולאחר מכן את הראשונה. היא סיפרה לי כי, דרך החסד של אלוהים, היא מצאה את האדון ישוע כמשיח בתנ"ך, מבלי ללכת לכנסיה או להיפגש עם מטיף. הייתי בהלם. הרגשתי שאני אשמה והסיבה שבגללה מריה מאמינה ב’ישו‘ (ישוע). אמרתי לה, "את נמצאת בדרך הלא נכונה, מריה. את בודדה. את צריכה להיפגש עם אנשים. "מריה חייכה ואמרה, "לא, אני יודעת עכשיו, כי גואלי חי. הוא הושיע את נפשי. הוא המשיח שלי." היא התחננה שאקרא את הברית החדשה גם כן.
הכל נעשה ברור
לבי היה שבור, חשבתי שעשיתי משהו מאוד רע. בשובי לאנגליה התחלתי להתפלל לאלוהי אברהם, יצחק ויעקב. אמרתי לו, שפחדתי שעשיתי טעות מרה ואני רוצה לקרוא את הברית החדשה, אבל שגם פחדתי בסופו של דבר להיות בדרך הלא הנכונה. ביקשתי ממנו להראות לי את האמת.
ואז התחלתי לקרוא את הברית החדשה והשבח לאל, הכל נעשה מאוד ברור. הרגשתי שאני חוטאת בדיוק כמו בני עמי, העם היהודי. הרגשתי שאני צריכה ישועה. ירדתי על ברכיי ונתתי את לבי וחיי לאדון ישוע. אני לא יכולה לתאר לכם את השמחה שמילאה את נפשי.
בעלי מבשר באושוויץ ודכאו
הרצון שלי היה שבעלי גם כן יוושע. באמונה גדולה התחלתי להתפלל עבורו. בשנת 1939 הוא היה צריך להתגייס לצבא הבלגי ובמהלך ההפצצות הכבדות הוא הרגיש שהוא לא היה מוכן לפגוש את אלוהים עדיין. הוא הבין שהוא היה חוטא בתוך המון של חיילים מתים, הוא נפל על ברכיו ונתן את לבו לאדון ישוע.
בשנת 1942 החלו הגרמנים רדיפה כבדה של יהודי בלגיה. המשפחה שלנו שאלה אותנו אם נוכל לעזור להם. לא יכולנו אפילו להגן על עצמנו, אבל היינו בשלום, כי ידענו שהגרמנים יכולים להרוג רק את הגוף שלנו ולא את נפשנו. היינו מוכנים לתת את חיינו עבור משפחתנו כדי להראות להם את אהבת אלוהים ואת אהבתנו.
בסופו של דבר בשנת 1944 בעלי הגיע למחנה ריכוז. הוא היה ברכה גדולה לכל האסירים במחנות. מרגע ההתמסרות שלו לישוע, אלוהים ברך אותו להפליא עם מתנה גדולה כמבשר. המלחמה לא הפריעה לו, הייתה לו רק מטרה אחת: לשרת את האדון והמושיע שלו ולפאר אותו.
לעלות מתוך האפר
אחרי המלחמה הייתי שבורה לגמרי. איבדנו הכל בבלגיה, באנגליה, את החברה שלנו, וכל שהיה לנו. הייתי ללא בית. בגיל 27 הייתי אלמנה עם תינוקת בת שנה. אבי היה איש זקן וחמתי הייתה שבורה לחלוטין. היא איבדה את שני בניה, נכד, אח, אחות, גיס, גיסה ובן-דוד. באתי על ברכיי ואמרתי לאדון , "אתה האבא שלי. תן לי את הכוח לתת להוריי ולחמותי והתינוקת שלי בית טוב." אמרתי גם, "אם אי פעם יהיה לי בית שוב, הוא יהיה מוקדש לך." חוויתי את השמחה בכך שישוע הוא בעל האלמנה ואבי היתום. אין לי בית יפה, הכל מאוד רגיל, אך בכל מה שיש לי, אני אומרת, "תודה לך, אלוהים. תודה לך, אדון," כי הוא נתן לי את כל מה שאני צריכה. הוא עזר לי לבנות בית חדש על אפרם של חיי הקודמים.
שלום ללבבות עייפים
סבלתי כל כך הרבה, אבל אני לא הייתי רוצה לפספס את זה, כי אלוהים הביא אותי במגע עם אנשים רבים שהיו שבורים בחייהם. התחלתי להבין למה הייתי צריכה לעבור את כל הסבל הזה: יכולתי עכשיו להבין את סבלם של האנשים שבאים אליי. זכיתי בשפע כדי לעזור לאחרים למצוא שלווה בלבבות העייפים שלהם.