רב צ׳יל סלוסטובסקי מצא מעיין של מים מתוקים ורעננים

Hil Slostovskyהרב צ׳יל סלוסטובסקי נזף בתלמידיו לתעב את ישוע. אמנם, כאשר הוא התחיל לקרוא בברית החדשה, הוא הרגיש כמו אדם צמא שמצא מעיין של מים מתוקים ורעננים, ושותה ממנו בתאווה.

סיפורי זוועה בתלמוד

כצאצא של מספר רבנים אורתודוקסים, קיבלתי חינוך רבני מחמיר. אני מודה לאלוהים על שהצלחתי להשיג את התעודות הנעלות ביותר של שני בתי מדרש רבניים בגיל שבע עשרה. ההצטיינות הזו, אמנם, לא הניחה את דעתי, והמשכתי ללמוד בתלמוד ויצירות דין אחרות בשקידה ורצינות. הפכתי לרב ופרופסור בסמינר רבני. בהרצאות שלי נזפתי בתלמידיי לתעב את הנצרות, ואת ישוע עצמו. האמנתי לכל הסיפורים הנוראיים על ישוע, כפי שהם בתלמוד.

’סכנה גדולה‘

באמצעות חכמתו רואת הנולד של אלוהים, התוודעתי באותה העת למטיף משיחי משכיל. מה שהוא סיפר לי היה כל כך מעניין, עד כי ביקרתי אותו לעתים קרובות. לאחר זמן לא רב, קרוביי גילו זאת והיו מוטרדים מכך מאוד. הם החליטו לכתוב לרב הראשי של פלשתינה. הם סיפרו לו על ”הסכנה הגדולה שאיימה על נשמתי.“ הם הפצירו בו שיהיו לו רחמים על נשמתי, ועל מנת להציל אותי מן "הסכנה הגדולה" שיזמין אותי לבוא לפלשתינה. הרב שלח לי מכתב ובו הוא מזכיר כבדרך אגב שהוא יכול להשיג לי אישור כניסה לפלשתינה, במידה ואני חפץ לבוא לשם. שמחתי לנוכח האפשרות ללכת לארץ אבותיי, וקיבלתי את הצעתו בשמחה. זמן קצר לאחר הגעתי, הרב הראשי מינה אותי כמזכיר הרבנות הראשית בירושלים. יתר על כן, הוא הראה לי את טובתו המיוחדת ללא הרף. העניין שלו בי הפך להיות כל כך ברור, עד שיום אחד שאלתי אותו על כך בכנות ישירה. הוא סיפר לי על ההתכתבות עם קרובי משפחתי וניסה לשכנע אותי בעניין ה'שקר' של התורה המשיחית. התחלתי לחשוב שאולי הוא צודק.

'הספר האסור'

יום אחד נסעתי ברכבת מחיפה לירושלים בחברת כמה מחברי הוועדה שלי. בתא שלנו ישב מולי בחור צעיר שקרא בברית החדשה בעברית. מיד הבנתי שהוא היה יהודי-’נוצרי‘. בנוכחות חברי הוועדה שלי הרגשתי חובה למחות נגד הצעיר. עם זאת הוא חייך אליי ואמר, ”אולי תוכל להראות לי מה אתה רואה כפוגע בספר ואני אנסה להסביר לך את זה.“ כשהוא אמר זאת, המחשבות שלי פתאום חזרו אל התקופה שבה הייתי מעיין בברית החדשה. ידעתי שלא היה שום דבר רע בספר. עם זאת, הנוכחות של המלווים שלי הרגיזה אותי. אמרתי לו, ”איך אני יכול להראות לך טעות בספר אשר אסור לנו לקרוא?!“ הבחור ענה, ”איך אתה יכול לבקר ולשפוט משהו שאין לך ידע בו?“ שתקתי. ידעתי שהוא צדק. הצעיר לבטח הבחין בהבעה מבולבלת בעיניי. הוא לחש לי, ”אני רואה שאתה מתעניין בדברים האלה, האם אני יכול לתת לך את העותק הזה שבידי? בבקשה, קח אותו.“ בעוד שחברי הוועדה שלי הביטו בחלון, לקחתי בזריזות את הספר הקטן והכנסתי אותו לכיסי.

מעיין של מים מתוקים ורעננים

באותו ערב התחלתי לקרוא את הברית החדשה בחדרי. לפני שפתחי אותה התפללתי, "פקח את עיניי, ואביטה נפלאות מתורתך." (תהלים קי״ט: 18). בחסדו, אלוהים שמע את תפילתי ובזמן הקריאה הרגשתי היווצרות של לב טהור ורוח נכונה בתוכי (תהלים נ״א: 10). היה אור חדש לנתיבתי (תהלים קי״ט: 105). הרגשתי כאדם צמא שמצא מעיין של מים מתוקים ורעננים ששותה בתאווה. בקריאה ארוכה אחת קראתי את הבשורות של מתי, מרקוס ולוקס! כשכל דף העמיק והעצים בי את האמונה כי ישוע הוא המשיח שנובא לנו, היהודים.

משוגע או אלוהים בכבודו ובעצמו

באטיות בטוחה, הלב, הנפש והרוח העמוסים שלי הפכו למלאי שמחה וחירות. הדרשה על ההר פתחה לפניי עולם חדש, עולם מלא יופי והדר. המבשר של עולם מדהים כזה לא יכול להיות רע. המילים, "השמים והארץ יחלפו, אך דבריי לא יעברו", יכולים להיאמר רק על ידי אלוהים בכבודו ובעצמו, או על ידי איש מטורף, ומן התשובות שישוע נותן לסופרים ולפרושים ברור לחלוטין כי הוא היה חכם יוצא מן הכלל. לכן זה לא יכול דבר אחר מלבד העובדה שהוא באמת היה אלוהים, כפי שטענו תלמידיו (יוחנן כ׳: 28).
התרשמתי עמוקות גם על ידי לוקס כ״ג: 34, ”ויאמר ישוע, אבי, סלח להם, כי הם אינם יודעים מה הם עושים.“ השוואת אמירה זו עם זו של ירמיהו כאשר הוא היה נרדף ומדוכא. ירמיה נתקף זעם וקילל את רודפיו. ישוע, מצד שני, גם כאשר הוא מוסמר אל הצלב, לא היה בו דבר מלבד מחילה, רחמים, אהדה ותפילה עבור רודפיו. איזה הבדל! כמה גדול הוא היה מכל הנביאים!

שלום ושמחה

זה נגע בעמקי נשמתי עד כדי שבפעם הראשונה בחיי כרעתי ברך והתפללתי. בכיתי והפצרתי בו שיראה לי את האמת, ובפעם הראשונה התפללתי בשם ישוע! לאחר התפילה הזו שלווה ושמחה מילאו את לבי, כפי שמעולם לא חוויתי לפני לכן, אפילו לא ביום הכיפורים, למרות שתמיד הייתי צם ומתפלל בדבקות. מעולם לא הייתה לי ודאות כזאת של ריצוי עם אלוהים והיא נשארה איתי מאז. ידעתי ללא כל צל של ספק כי ישוע הוא המשיח שנובא ליהודים ומושיע העולם, והוא נתוודע אליי כגואל והמושיע האישי שלי. ואז שמעתי קול אומר לי, ”לעולם אל תנדוד הרחק ממני! אני אשתמש בך למען תהילת שמי וכעד על חסדי המושיע.“ זה היה אמתי ולא דמיון, ומיד עניתי: ”אדוני, הנני.“ מאז ואילך, חיי לא היו שייכים לי, והם עדיין, שייכים לו. באותו רגע חגיגי התמסרתי אליו לחלוטין וללא סייג. גם אז, הרגשתי, שזה היה רחוק מלהיות תמורה מספיקה עבור כל מה שהוא עשה בשבילי, כאשר הוא גאל את נפשי מדראון עולם.

תפסיק!

בהתחלה הייתי לא יותר ממאמין סודי, והמשכתי למלא את משימותיי וחובותיי כרב. אחרי חודשיים הבנתי שאני כבר לא יכול לנהל חיים כפולים, ’לעבוד את אלוהים ואת הממון‘ (מתי ו׳: 24). נאלצתי להודות בישוע כמשיח בפומבי, למרות ההשלכות שעשויות להיווצר. באותו יום התפטרתי מתפקידי כרב, ובכנות העדתי בפני הוועדה על המשיחיות של ישוע, באמרי להם כי הוא המשיח שנובא לנו מקדם, והמושיע האישי של נפשי. הרדיפות החלו מיד, נסקלתי באבנים ברחוב, אך זה לא הרתיע אותי כלל. איש יהודי נודע אף הציע לאמץ אותי בתור בנו ויורשו, בתנאי שאתכחש לנצרות. אמרתי לו, "אם אתה יכול לתת מנוח לנפשי, להשיג את נוכחותו של אלוהים עבורי ולחנון אותי מחטאיי, אני אחזור ליהדות." החלטתי אז להירשם לבית ספר ללימודי המקרא, ואני מעיד על ישוע המשיח מדי יום לבני העם שלי.