הרב יצחק ליכטנשטיין, “אני אוהב את ישוע המשיח שלי” (1824-1909)

יצחק ליכטנשטיין היה רב מכובד בהונגריה. האנטישמיות בארצו הניעה אותו לחפש את הברית החדשה. מה שהוא מצא תפס את ליבו וכך הוא גילה את היהדות האמתית. הוא החליט להישאר בקרב בני עמו ולהטיף את ישוע כמשיח ישראל.

איך אתה מעז?


יצחק עוד לא היה בן עשרים כאשר הפך לרב. לאחר חניכתו במשך מספר שנים בקהילות שונות בצפון הונגריה, הוא לבסוף התיישב בטאפיוסלה. שם הוא שירת את הקהילה היהודית המקומית במשך כמעט ארבעים שנה.
בשלב מוקדם בקריירה שלו, מורה יהודי בבית הספר הקהילתי של המחוז, הראה לו באקראיות ספר תנ”ך בגרמנית. תוך כדי רפרוף בעמודיו, מבטו נפל על השם “ישוע המשיח”. הוא נתמלא זעם והוכיח את המורה בתקיפות על החזקת הספר ברשותו. הוא לקח את הספר, והעיף אותו בזעם לאורך החדר. הספר נחת מאחורי ספרים אחרים על המדף, היכן הוא נשאר שוכב למשך שלושים שנה תמוהות.

האנטישמיות והברית החדשה


ואז, במהלך גל עז של אנטישמיות בטיסה-אֶסלר, שעל פני נהר הטיסה, שלושה-עשר יהודים הושלכו לכלא. הם הואשמו בהריגת ילדה נוצריה כדי להשתמש בדמה למטרות פולחן. כמו בכל שאר המקרים, האשמה שטנית זו הייתה שקרית וחסרת כל בסיס. למרבה הפלא, מאורע זה עורר לראשונה את הרב ליכטנשטיין למחשבה, שחייב להיות משהו בהוראת הברית החדשה שדרבן איבה ליהודים. בעודו מפשפש בספריו, הוא הבחין בפינה נסתרת באותה ברית החדשה אשר העיף לשם בזעמו שלושים שנה לפני כן. הוא לקח את הספר וזיכרונות שונים עברו במחשבותיו. החוויות המרירות והיגון שגרמו לו סבל מנעוריו בידי אנשים שקראו לעצמם נוצרים.

אין פלא שליכטנשטיין גרס כי ישוע עצמו היה מגפה, וקללת היהודים. לכן היה זה יוצא דופן שאותו פשע אנטי-יהודי בטיסה-אֶסלר, שבו רבים השתמשו לרעה בשם ישוע ככיסוי למעשיהם, הניע את הרב לקרוא בברית החדשה בפעם הראשונה.

חדש אבל מוכר


לאחר היסוסים יצחק ליכטנשטיין פתח את הספר, הפך בעמודיו וקרא. “מיד נשביתי על ידי גדולתו, כוחו ותהילתו של הספר הזה, שהיה כספר חתום עבורי בעבר. הכל נראה כל כך חדש, אך גם מאוד מוכר. זה היה כמו מראה של חבר ותיק אשר הניח בצד את בגדיו המאובקים, השחוקים מנסיעותיו, והופיע בלבוש חגיגי, כחתן במלבושי חתונה.” ליכטנשטיין יכל להגיע למסקנה אחת בלבד , “ישוע הוא המשיח!”

במשך מספר שנים הרב ליכטנשטיין שמר התגלויות אלה לעצמו. למרות זאת, הוא התחיל להטיף תובנות חדשות בבית הכנסת שלו, אשר עניינו והדהימו את שומעיו. לבסוף הוא לא יכל להתאפק עוד, והטיף שבת אחת על הצביעות המתחסדת, שהיא כקברים מסוידים, והצהיר בגלוי כי הנושא לקוח מהברית החדשה. בהמשך הוא דיבר על ישוע כַּמשיח האמתי, גואל ישראל.

בסופו של דבר הוא הציג את רעיונותיו בשלושה פרסומים, אשר יצרו רגשות עצומים בקרב היהודים, לא רק בהונגריה, אלא גם ברחבי אירופה. אין פלא, כאן היה רב ותיק ומכובד, עדיין בתפקיד, הקורא לעמו לבוא תחת כנפיו של ישוע מנצרת.

היהדות האמתית


כדבר בלתי נמנע, סערת רדיפה התחוללה נגדו. ליכטנשטיין, אשר נמנה בקרב המנהיגים והמורים האציליים ביותר של היהודים, הוצג כעת כבושה וכמשומד, וכאחד שמכר עצמו למיסיונרים. הוא נאלץ להופיע בפני הרבנות בבודפשט, אך ליכטנשטיין לא ויתר. הוא הסביר כי הוא מצא בברית החדשה את היהדות האמתית והוא יישאר עם קהילתו, כפי שהיה קודם. למרות הרדיפות והחרפות הוא המשיך ללמד ולהטיף מהברית החדשה. לארגונים המשיחיים שבקשו את שירותיו, הייתה לו אך תשובה אחת, “אשאר בקרב העם שלי. אני אוהב את המשיח, אני מאמין בברית החדשה אבל אני לא נמשך להצטרף לנצרות.” הוא נשאר בתוך אחיו, הפציר בהם לראות בישוע את הכבוד האמתי של ישראל. במשך למעלה מעשרים שנה הרב ליכטנשטיין העיד בחלקים רבים של אירופה על אמת המשיח.

על מגדל השמירה


לבסוף, סערות המחלוקת, אי-ההבנה והאנטגוניזם, החלו להיראות עליו. רוחו, לעומת זאת, נותרה ללא חת. בערך באותה תקופה הוא כתב, “אחים יהודים יקרים, מלאו לי שמונים שנה. כשאחרים בגילי קוטפים בשמחה את פרי עמלם, אני נותרתי לבד, כמעט נטוש, כי הרמתי את קולי באזהרה. הפכתי מטרה ללעגם של אלה המצביעים עליי. עם זאת, כל עוד אני חי, אעמוד על מגדל השמירה שלי אף כי אני עלול לעמוד שם לבדי. אני מקשיב למילותיו של אלוהים ואצפה לזמן בו הוא ישוב לציון ברחמים, וישראל ימלא את העולם בתרועת שמחתו, “הושע-נא בן דוד! ברוך הבא בשם יהוה! הושע-נא במרומים!”