הרב מקס ורטהיימר, רב יהודי, מוצא את המשיח (1863-1941)

כבן להורים יהודים דתיים, זיכרונות ילדותי המוקדמים היו על הוריי שהתעוררו בשעות הבוקר המוקדמות כדי להקדיש זמן רב בקריאת התפילות בעברית. מגיל חמש עד חמש עשרה הכשרתי הייתה ביהדות החרדית. האם אי פעם אהיה רב דתי? בגיל 16 הורי החליטו לשלוח אותי לארה״ב כדי להמשיך בהשכלה המסורתית ב- "Hebrew Union College", בסינסינטי שבאוהיו. לאחר שבע שנים סיימתי את לימודיי, ובינתיים עשיתי גם תואר במכתבים ובספרות עברית, וכעבור ארבע שנים עשיתי דוקטורט.

רב אורתודוקסי יהודי

סיימתי את הקורס הרבני והוסמכתי באופן פומבי וכך נכנסתי למשרד הרבנות. השליחות הראשונה שלי הייתה לדייטון, אוהיו, שם שירַתּי כרב במשך עשר שנים. בהרצאותיי מדי ערב שישי חלקתי על שאלות חברתיות, תעשייתיות וכלכליות, מונותאיזם, תרבות אתית ומערכת המוסר של היהודים. מדי שבת בבוקר בארתי את פרשת השבוע מן התורה. בימי ראשון לימדתי בבית הספר משמונה בבוקר עד חמש בערב, עם הפסקה של שעה אחת לארוחת הצהריים.

זעקת אישה שינתה את חיי

ב-1895 התקיימה סדרת מפגשים בכנסייה הנוצרית בדייטון. עמדתי בגאווה לפני קהל הנוצרים ואמרתי להם מדוע אני יהודי ומדוע לא אאמין במשיחם כמושיע וגואל. התפארתי ביהדות הרפורמית שלא הכירה בשום צורך בקרבן על חטא. בקהל ישבה אשה זקנה צנועה, נוצרייה אדוקה, שהייתה נסערת מאוד בשעה שהאזינה לדבריי. "הו, אלוהים," התפללה, "תן לד"ר ורטהיימר להבין את הצורך הנואש שלו במושיע הזה, אותו הוא דוחה בהתגאות". אין לי ספק שהאחרים התפללו את אותה תפילה גם כן.

עצום הוא הכוח שהחל לפעול בי כתוצאה מאותה זעקת לב של אישה לא מוכרת! הייתי מאוד מרוצה מחיי באותה עת, הייתי רב יהודי בבית הכנסת 'בני ישורון', היה לי בית יפה, הכנסה טובה, מעמד בולט בקהילה, הפכתי לחבר כבוד של איגוד משרתי הדת, ביקור בספרייה שלי באותו זמן היה מגלה מגוון רחב של חומר קריאה. היה לנו בית גדול, שני משרתים, תינוק יפהפה ובת, רוז.

אך לפתע הכל השתנה! אשתי חלתה מאוד ולמרות רופאים ומומחים רבים, היא נפטרה, ונותרתי אלמן מבולבל עם שני ילדים קטנים. חלומותיי על קריירה מוצלחת וחיי בית שלווים התנפצו להם. כיצד אתנחם? נדמה היה שהשמים עצמם היו נעולים בפניי כאשר זעקתי לאלוהי אבותיי! איך אוכל לדבר דברי נחמה לאחרים כרב, כאשר צערי הביא אותי לידי ייאוש מוחלט? משרת הרבנות הגיעה לתומה של השנה העשירית בתפקיד והחלטתי שלא לקבל את המינוי מחדש, התפטרתי. רציתי להגות בדברים, ללמוד! פניתי לתנ"ך שלי!

לימוד יהדות וישעיה נ״ג

התחלתי גם לקרוא את הברית החדשה ולהשוות אותה עם הישנה. פרק אחד בנביא ישעיה, החמישים ושלושה, עשה עליי רושם מובהק, במיוחד הקטע האחרון של הפסוק האחד-עשר, "…בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים, ועוונותם הוא יסבול". אין מקום אחר בתנ"ך כולו עם אותו ביטוי, "…עבדי הצדיק…" לא בתנ״ך ולא בברית החדשה. יש לנו "…דוד, עבדי…" אבל הנה זה "…עבדי הצדיק …"!

אמרתי לעצמי, מי הוא העבד הצדיק, למי מתייחס הנביא? טענתי, יהיה מי שיהיה אותו 'צדיק', עבד יהוה, אך דבר אחד בטוח – הוא לא מדבר על עם ישראל. אותו נביא, בפרק קודם, מכריז על ישראל כעם חוטא, עם עמוס עוון, אומה מצורעת. עבד צדיק של יהוה חייב להיות אחד שהוא קדוש. אך אם הוא לא ישראל, מי זה יכול להיות?

החלטתי שזה צריך להיות ישעיהו עצמו. אך פרק ו׳ מגלה שאין זה יכול להיות הנביא, כאשר הוא מתוודה כחוטא ואיש טמא שפתיים לפני אלוהים. "…צדיק עבדי…" מי זה יכול להיות?
ואז, התחלתי ללמוד את ההקשר המקראי של פרק נ״ג. בישעיהו פרק נ׳ פסוק 6 כתוב, "נתתי גבי למכים…" הרהרתי, מי נתן את גבו למכים? בתחילת הפרק הוא אומר "כה אמר יהוה…" יהוה הוא הדובר היחיד בפרק. יהוה, אם כן, נתן את גבו למכים? האם לאלוהים יש גב? מתי ולמה הוא הוכה? מי הכה אותו? בהמשך קראתי "…נתתי את לחיי למורטים…" ועוד… "פניי לא הסתרתי מכלימות ורוק". מה זה אומר? מי סבל התעללות שכזו? מתי? למה? האם ליהוה היו כל המאפיינים האנושיים האלה? למדתי עוד ועוד דברי נביאים שונים.

בתהלים ק"י:1 כתוב: "נאום יהוה לאדֹנִי, שב לימיני, עד אשית אויביך להדום רגליך". הנה דוד עצמו, מדבר על זרעו שלו, אך גם קורא לו 'אדון'. איך הוא הגיע לזה?
בבלבול מוחלט החלטתי להתחיל מהפרק הראשון של הנביא ישעיהו. נעצרתי בפרק התשיעי "כי ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא-יועץ, אל-גיבור, אבי-עד, שר-שלום." הנה דבר מנוגד ביותר! איך יכול שילד זכר שנולד מאישה להיקרא, 'אל-גיבור', 'אבי-עד'?

יהוה, אלוהינו, יהוה אחד

אז התמודדתי עם מושג השילוש הקדוש. "שמע ישראל, יהוה אלוהינו, יהוה אחד." הרבנים מלמדים, כי המילה אחד פירושה – יְחידוּת. התחלתי ללמוד את המונח וגיליתי שהכוונה אינה ליְחידוּת מוחלטת, אלא לאחדות מורכבת. על מנת להמחיש את המושג, אדם וחוה היו לבשר אחד, אחדות שמורכבת מן השניים. משה שלח שנים-עשר מרגלים לכנען, הם שבו עם אשכול ענק של ענבים. עם מאות ענבים על אותו גזע אין זו יְחידוּת מוחלטת, אלא אשכול אחד שמורכב מן הרבים. כתבים אלה ואחרים הראו לי באופן חד-משמעי, שהאחדות אין משמעה יְחידוּת.

השם ישוע

בעיה נוספת התעוררה, "מדוע השם ישוע לא מוזכר בתנ״ך?" למדתי את סוגיית השאלה הזו. תארו לעצמכם את הפתעתי כאשר גיליתי כי 275 שנים לפני המשיח, המלך תלמי פילדלפוס זימן אנשים מישראל, וציווה אותם לתרגם את כתבי הקודש לשפה היוונית. הם תרגמו את התורה תחילה, וכשהגיעו אל השם ’יְהוֹשֻעַ‘ הם תירגמו אותו – ’יְשוּעַ‘, שנכתב עם חפיפה מעל כדי להראות שהיה דיכוי של אות עברית שלא ניתן לבטא ביוונית. כאשר יְהוֹשֻעַ נכנס לארץ כנען עם אחד עשר המרגלים האחרים, הוא נקרא ’יְהוֹשֻעַ‘ (יְהֹוָה הוא המושיע). זהו הפירוש המדויק של השם ’יְשוּעַ‘.

לא יכולתי להחזיק עוד מעמד. הייתי משוכנע באמת שאלוהים גילה בישוע המשיח. זעקתי, "אֲדוֹנָי, אני מאמין כי ישוע השיג את הכפרה עבורי, אני מאמין שישוע מת למעני. מעתה ואילך אתוודה באופן פומבי בישוע כמושיע שלי והאדון!" כך לאחר חודשים של חיפוש שוכנעתי שישוע הוא עבדו הצדיק של אלוהים, יְהֹוָה צידקנו'!

"התחייה והחיים"

כרב למדתי לתת לאבלים קצת תקווה, אבל איך אוכל לתת מה שלא היה לי! אמנם נתתי אהדה, אבל בזמנים של כאב וטרגדיה, האהדה אינה מנחמת. אל הלב הנשבר כמה מנחמות הן מילותיו של המשיח שלנו, ישוע: "…אני התחייה והחיים, המאמין בי יחיה גם אם ימות, וכל מי שחי ומאמין בי לעולם לא ימות…" יוחנן י״א: 25,26.

מילים אלה הפכו לעובדה ממשית כאשר ישוע המשיח מת עבור חטאיך. הוא נעשה התחליף שלך וקבל את עונש החטאים שלך על עצמו, כדי שאתה תוכל להיות חופשי מן החטא ולקבל דרכו חיי נצח. עיקרון זה של תחליף עבור האחר הוא תוראה בסיסית בתורת משה ובמסורת היהודית.

למדו על יום הכיפורים וקראו את סיפור אברהם ויצחק בפרק כ״ב בבראשית, בתנ"ך שלנו. כאן רואים את העיקרון הזה כאשר אלוהים עצמו סיפק תחליף לעולה במקום יצחק. ישוע, המשיח שלנו, הוא התחליף של אלוהים עבורך. הוא מת, כדי שאתה, דרך אמונה בו – תחיה!

יש רק מקור אחד של חיי נצח וזהו ישוע המשיח, בנו של אלוהים, משיח ישראל. המסר המנחם הגדול שאני, הרב היהודי מקס ורטהיימר, מביא אליכם היום הוא שאתם, על ידי אמונה, צריכים לקבל את ישוע המשיח כמשיחכם וכך לחיות חיים חדשים ונצחיים – זוהי הישועה.