רוז וורמר בישרה את דבר אלוהים באושוויץ

לפני תחילת השואה, רוז וורמר, יהודיה מלידה, מצאה את המשיח. בראותה את בני עמה מגורשים למחנות הריכוז, היא כמהה ללכת אתם. היא הסגירה את עצמה, נלקחה לאושוויץ ושם בישרה לאנשים את דבר אלוהים.

עליית האנטישמיות

רוז נולדה למשפחה יהודיה ואמידה בהונגריה. היא למדה אמנות, מוזיקה ומחול והנהיגה חיי נדודים כאמנית בווינה ובבודפשט. בשנת 1930, כאשר הנאציזם התעורר, האנטישמיות הלכה וגברה מדי יום. יהודים אולצו לענוד טלאים צהובים ונזרקו ממשרות מקצועיות כדי לעבוד במשרות ניקיון ואיסוף אשפה ברחובות.

חוויות טראומטיות

היה זה הלם עמוק כאשר הגיע הדיווח שאחיה של רוז גורש למחנה ריכוז. למרות שהמשפחה בקושי הבינה מהו מחנה ריכוז, הם שמעו על כך דיווחים נוראיים. אביה הקשיש לא עמד בלחץ הגובר, ומת כתוצאה מהתקף לב. מותו הפתאומי היה חוויה טראומטית עבורה. בעצתו של בעלה היא פנתה לרוחניות בחיפוש אחר ביטחון בחיים שלאחר המוות. אך במקום למצוא שלום, דעתה התענתה בידי רוחות רעות. אם לא היה די בכך, היא גם הושפלה על-ידי בעלה, שנהג בחוסר נאמנות כלפיה באופן גלוי.

מחפשת נחמה

בעודה מתאבלת על אביה, רוז חיפשה תקווה ונחמה בתנ”ך העברי שהיה לה. שוב ושוב היא טרפה בקריאה את ספר איוב ותהלים, אבל לא הצליחה להגיע למסקנה הגיונית. היא השתוקקה לפגוש מישהו שיוכל לדבר אתה על משמעות התנ”ך. כאשר שמעה על כנסייה סמוכה עם לימודי תנ”ך שבועיים, היא הלכה לשם ומיד נשבתה על ידי המסר של המטיף האמריקני. הוא דיבר על המשיח היהודי! ‘האם לא זה אמור להיות מפגש נוצרי?’ כאן, הדובר סיפר לה על משיח היהודים! הוא הסביר נבואה אחר נבואה מתוך התנ”ך, כאשר כל אחת מהן התממשה בחייו של ישוע מנצרת. בסיומה של האספה, רוז חקרה את אדון מילר הדובר באופן ישיר. היא שמחה להצעתו להיפגש אתו ועם אשתו באופן קבוע כדי לדון בתנ”ך.

מלאה בשמחה

בפגישות אלה עם מילר, רוז שאלה את כל שאלותיה, ובבית עיינה בכתובים כדי לבדוק את התשובות. כשקראה את הבשורה על פי יוחנן הוא מסרה את לבה לאדון ישוע המשיח, המשיח שלה! היא הפקידה את חייה אליו, כחסרי ערך בעיניה שלה. היא נולדה מחדש ונמלאה שמחה עמוקה! בשמחה צוהלת רוז בישרה למילר, “עכשיו אני כבש בצאן של הרועה הטוב.” היא לא יכלה לשמור את החדשות הטובות לעצמה, והחלה לספר לאחיה היהודים על משיח ישראל. “אתם צריכים לרכוש מקומות ישיבה נוספים עבור הכנסייה,” אמרה לבני הזוג מילר, “כי אני יוצאת לספר לכולם!” למרות שהמצב בהונגריה הפך יותר ויותר מאיים, רוז החלה להפיץ את הבשורה בנמרצות. האנשים לא יכלו להיות במצב יותר נואש ונזקק.

דבר אלוהים באושוויץ

לבסוף היטלר כבש את המדינה בחודש מאי של 1944, גירוש יהודי הונגריה החל. בימים הראשונים רוז מצאה מקלט, אבל אז ראתה חברים ושכנים שחלקה אתם את הבשורה, נלקחים בעגלות מלאות אנשים. “מי יספר להם על המשיח, תקוות ישראל?” היא כמהה ללכת אתם.

רוז ידעה שאם הרעיון לא היה מאלוהים, לעולם לא תוכל לעמוד בזוועות שתיתקל בהן. היא דרשה את פני אלוהים וחשה הכרח מעמיק מהאדון להצטרף לבני עמה. לא הייתה זו גחמה, אלא רצון אלוהים. היא הסגירה עצמה לידיהם של קציני האס-אס, ונשלחה למחנה הריכוז ‘אושוויץ’. למרות הזוועות סביבה, עמידת הדום במשך שעות ארוכות בקור העז, ההתעללות המתמשכת, ההצלפות והמכות, רוז ידעה את שלום אלוהים ואת נוכחותו איתה. היא לא פחדה מן המוות, עבורה המוות משמעו להיפגש עם הגואל המפואר שלה! בכל הזדמנות רוז העידה מן הכתובים על המשיח היהודי, שמת כדי להציל אותם מן החטא והמוות, לתת להם חיי עולם בגן-העדן.

לישראל

באורח פלא, רוז נמלטה מתאי הגזים. לאחר השחרור רוז, שהייתה חלשה מאוד, אט אט החלה להתאושש בבית המבטחים של אחותה בצ’כוסלובקיה. במקביל היא הרגישה שאלוהים מדבר אליה לבקר את ניצולי השואה. בעיצומו של העוני שלהם, האדון נתן לה כל דבר שהיא נזקקה לו כדי לתמוך בהם; חבילות מזון, בגדים וארגזים מלאים בבריתות חדשות בעברית. לאחר זמן קצר היא אפילו קיבלה דירה. שם, רוז הכניסה אורחים שאלוהים שלח בדרכה, אשר רבים מביניהם היו יהודים ניצולי שואה.

זמן לא רב לאחר ההשתלטות הקומוניסטית על צ’כוסלובקיה, רוז הרגישה את התהדקות המשטר סביבה. הפצת ספרות משיחית נאסרה, ובעודה מתבוננת ביהודים רבים נוסעים לישראל, היא חשה כמיהה עמוקה ללכת אתם. זו הייתה אותה כמיהה, שפעם גרמה לה לעזוב את מקום המסתור שלה וללכת עם בני עמה למחנות הריכוז. מתוך ידיעה שאלוהים רצה אותה שם, בשנת 1950 היא נסעה לישראל. היא בישרה את דבר אלוהים בכל רחבי הארץ, בבתי הספר שהוקמו ובקיבוצים, והייתה שם לברכה עבור רבים.

קראו את הביוגרפיה על חייה
המסע של רוז: יהודיה משיחית בשואה, HOPE הוצאה לאור, 2010.
נכתב על-ידי גרנט מירנה.