סם רוטמן, גדל במשפחה יהודיה־דתית

אני בא ממשפחה יהודיה־דתית. אבי נולד ברומניה ואמי נולדה בסלובקיה. הם נמלטו בנפרד מאירופה בעקבות מלחמת העולם השנייה. הם חשו את הסכנה מפני הנאצים ונפגשו והתחתנו בדרום־אמריקה, שם נולדו שני ילדיהם הראשונים. בשנת 1950, הם הצליחו להגר לארצות־הברית שבה נולדתי חמישה חודשים מאוחר יותר.

חסיד מצליח וגאה

גדלתי בבית אדוק מאוד, על פי המסורת המשפחתית. היה לי בר-מצווה בגיל 13, הוסמכתי בגיל 15 והייתי נאמן בתפילות הבוקר שלי. מלבד הפולחן הרשמי בלילות שישי ובימי שבת, השתתפתי בשיעורי חינוך דתי חמישה ימים בשבוע במשך שמונה שנים והייתי מחויב עמוקות לאמונה שלי.

למרות שהתפללתי בבית לפני תחילת יום הלימודים, לא חייתי את עקרונות המוסר בהכשרה הדתית שלי בשארית היום. לעתים קרובות נשאתי את שמו של אלוהים לשווא והשתמשתי בשפה גסה. הייתי שקרן מיומן מאוד, הייתי מספר שקרים גלויים או מגזים כדי להראות באור חיובי.

התחלתי ללמוד פסנתר כשהייתי בן תשע, ובגיל אחת-עשרה התמסרתי לקריירה של פסנתרן קונצרטים. החלום שלי היה להיות הפסנתרן הכי גדול בעולם, וגאוותי התגברה ככל שמיומנויותיי השתפרו. אחד הצעדים החשובים לשאיפתי להיות פסנתרן קונצרטים התגשמה כאשר התקבלתי לבית הספר ג'וליארד בניו־יורק. שם למדתי במשך חמש שנים וקיבלתי תואר ראשון ותואר שני במוזיקה. אני אסיר תודה למורה לפסנתר ולשאר אנשי הסגל שהשקיעו את הידע והמומחיות שלהם בחיי.

מבחינה מוזיקלית ללמוד בניו-יורק באותה עת היה דבר מאוד מגרה וממריץ. תרבות הסמים והסקס החופשי שהחלה לפרוח היוותה פיתוי גם כן. עם זאת, מכיוון שהייתי כה דבוק בשאיפתי למצוינות במקצוע הנבחר שלי, נמנעתי מהמותרות החושניות הללו והייתי מוכר כאדם מאוד מוסרי. אף פעם לא שתיתי, או לקחתי סמים, או קיימתי יחסי מין לא מקודשים בנישואים. אך כל זה רק שימש כדי להאדיר את התדמית הגאה והצדקנית שלי.

שאלות על האמונות היהודיות־דתיות שלי

במהלך שנת הלימודים השלישית שלי, שלושה בחורים נוצרים החלו לחקור אותי על האמונות הדתיות שלי ועל היחס שלי כלפי ישוע כמשיח בפרט. כיהודי, מעולם לא קראתי מילה בברית־חדשה. חשתי גם שישוע היה אשם בהרבה מן הבעיות שסבלו היהודים לאורך היסטוריה ארוכה ומטרידה. ישוע לא יכול היה להיות תקוות היהודים. למרות זאת, אותם תלמידים התעקשו לשוחח איתי, גם כשלפעמים הייתי מתנגד להם בכעס.

באותה תקופה, התחלתי להרגיש כי בתוך תוכי אני לא באמת מוסרי כפי שניסיתי להראות כלפי חוץ, וביקשתי מהם את הברית־החדשה. ההרגל שלי היה להתאמן במוזיקה שלי במשך עשר שעות ביום. בזמן שקראתי את הברית־החדשה שוב ושוב הפסקתי להתאמן לחלוטין. השוויתי אותה עם קטעים מן הברית הישנה. הייתי נחוש בדעתי לגלות בעצמי מי באמת היה ישוע ובמקום לפנות למנהיגים הדתיים, הלכתי ישירות לברית־החדשה. מה שקראתי הימם אותי למדי. גיליתי על ישוע שני דברים. הראשון הוא שהוא טען על עצמו דברים שאם לא היו נכונים, היו הופכים אותו למשוגע או למגלומני. משה ואברהם ומנהיגים רוחניים אחרים מעולם לא טענו על עצמם שהם אור העולם, או לחם החיים. שנית, ראיתי את ישוע כמי שקיבל חולשות וכשלים.

סליחת חטאים

אף שקשה היה לי לחשוב על עצמי כחוטא, נעשיתי מודע יותר ויותר לכישלונות המוסריים ולחוסר היכולת שלי לשנות את התנהגותי, אף שרציתי בכך. עד אז התפללתי רק בשם אלוהים. עם זאת, ב-21 במאי 1971 הבנתי שאיני יכול להסתיר את חיי החטא מאלוהים. בפעם הראשונה, התפללתי לאלוהים בשם ישוע לסלוח לי על חטאיי, לקחת את חיי ולעשות אותי לשלו. כשסיימתי להתפלל ידעתי שאלוהים שמע אותי וענה לתפילותיי. השתניתי לגמרי. אלוהים טיהר את לבי באמת.

שלושה ימים לאחר מכן הייתי בקהילה מאמינה עם האחים החדשים שלי במשיח ומיד הטבלתי את עצמי בחקר הכתובים, במפגש עם חברים מאמינים וחיי קהילה. הפכתי ”…לבריאה חדשה במשיח, הישנות עברו, הנה נהיו חדשות“. ה-2 לקורינתים ה׳:17

שני ניסיונות

האמונה החדשה החדשה שלי הציגה שני אתגרים גדולים מאוד. הראשון היה קשור למחויבותי למוזיקה. במשך השנים התכוננתי להיות הפסנתרן הגדול בעולם. כעת היה עליי לשקול מה אלוהים רוצה שאהיה. היו אנשים שטענו שאני צריך לנגן רק מוזיקה דתית, לנטוש את רפרטואר המוזיקה הקלאסית. אלה היו מחשבות חדשות ומטרידות עבורי, ונאבקתי בהן. חיפשתי עצה וחומר קריאה כדי למצוא כיוון. הגעתי למסקנה הבאה ”..כל מתנה טובה ושלמה באה מאבי האורות (אלוהים)…“ יעקב א׳:17, וכי למרות שרוב המלחינים לא היו מאמינים, היכולות המוזיקליות שלהם היו מתנות מאלוהים. כשניגנתי את יצירותיהם, יכולתי לתפארת את אלוהים, הבורא, שחונן גם את המלחינים וגם אותי. גיליתי כי היותי מוזיקאי פתח לי הזדמנויות ייחודיות לחלוק את האמונה שלי עם אחרים ולהיות אור בעולם המוזיקלי.
האתגר השני שעמד בפניי כשהתחלתי את חיי החדשים שלי כיהודי מאמין, היה כיצד לספר להורים שלי. אבא שלי היה בן 65 ופחדתי שהוא יקבל התקף לב או אולי אפילו ימות כתוצאה מכך. לבסוף טסתי הביתה כדי לספר להם מה ארע לי. אבי כעס מאוד, שכן הוא הרגיש שבגדתי במורשתי. הוא אמר לי שאני כבר לא הבן שלו, ושעבורו אני נחשב כמת וכי הוא לא רוצה לשמוע ממני שוב. באותו סוף שבוע הם בקשו ממני לעזוב את הבית, ולא לשוב. למרות שהייתי מאוד מוטרד מהתגובה שלהם, הייתה לי השמחה והשלום של אלוהים ומשפחה הולכת וגדלה בקהילה. ישוע אמר כי ”…כל מי שעזב בתים או אחים או אחיות או אב או אם או ילדים או ירושות למען שמו, יקבל פעמים רבות על כך, ויירש חיי עולם.“ מתי י״ט: 29.

ב-14 ביולי, 1973 נישאתי לדבורה צ'וּ, שפגשתי בקהילה. תודה לאל שדֶבִּי ואני לא נפגשנו אלא אחרי שהיינו מאמינים, כדי שהורי לא יוכלו לטעון שהמרתי את דתי כדי לרצות את האישה שרציתי להינשא לה. זה לא היה עד שבננו, שמעון נולד ב-18 באוגוסט, שהוא יום הולדתו של אבי, שהקרע בין הורי וביני החל להיסגר. היינו חלק מחייהם שוב, אם כי לעתים רחוקות וממרחק. בתנו, אנה, נולדה שנתיים לאחר מכן ושרה נולדה שלוש שנים לאחר מכן. כשאבי חלה ב-1995, רציתי לטוס לטקסס כדי לבקר אותו, אבל נאמר לו שהוא לא מעוניין לראות אותי מאחר וביישתי אותו. כעבור ארבעה ימים הוא נפטר ולא השתתפתי בהלוויה שלו. אמא שלי גרה בפרבר שכן והיחסים שלנו הרבה יותר טובים.

מנהיג קהילה ומוזיקאי

מאז שנהייתי מאמין, עשיתי רסיטלים של מוזיקה קלאסית בקהילות ובמכללות נוצריות, הייתי חולק כיצד הפכתי למאמין בישוע ואתגרתי את חברי הקהל להקדיש את כל המתנות שאלוהים נתן להם עבורו. בשנת 1989, עלה בדעתי לנסוע למדינות שונות ולנגן קונצרטים עבור מנהיגים מקימי קהילות ומאמינים מקומיים כאירוע בישור. ב-1992 הייתה לדֶבִּי ולי הזדמנות לנסוע לאירופה. עד מהרה הייתי אמור להופיע בצרפת, בבלגיה, ברוסיה ובאיטליה, ואלוהים בירך את המאמצים האלה. אחד המנהיגים אמר כי הוא יצר יותר קשרים באותו ערב מאשר בכל חמשת השנים האחרונות.

הדבר החשוב ביותר

כאשר בתנו הצעירה סיימה את לימודי התיכון בשנת 1997, רצינו לעשות כמה שינויים דרסטיים. עברנו לאקלים טוב יותר בקצה השני של המדינה למֶסָה, אריזונה (לפי בקשתה של אשתי!), והפכנו למבשרים בשליחות מיוחדת עם ”CrossWorld“. פעמיים בשנה בילינו בנסיעות ממושכות לאזורים שונים בעולם, כגון אירופה ואסיה. ניגנתי קונצרטים בקהילות, בתי-ספר, בתים ואולמות כדי לחלוק את העדות המשיחית שלי, ולהציג דרך נוספת עבור המאמינים המקומיים ומבשרים להגיע לחברים, לשכנים, לעמיתים לעבודה ולבני משפחה עם הבשורה.

להגיע לדעת את ישוע המשיח הוא הדבר הגדול ביותר שארע בחיי. המוזיקה אינה הדבר החשוב ביותר בחיי, אלא ישוע המשיח. כפי שאני אומר בקונצרטים שלי, בעוד מאה שנים לא אנגן בפסנתר, או אהיה נשוי או אבא או בעל המקצוע שלי. הדבר החשוב ביותר בעוד מאה שנים יהיה, האם יש לי את ישוע המשיח.
ישוע אמר: ”מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְיַפְסִיד אֶת נַפְשׁוֹ? שֶׁכֵּן מַה יִּתֵּן אָדָם כִּתְמוּרָה בְּעַד נַפְשׁוֹ? כִּי אִישׁ אֲשֶׁר אֲנִי וּדְבָרַי הָיִינוּ לוֹ לְחֶרְפָּה בַּדּוֹר הַנּוֹאֵף וְהַחוֹטֵא הַזֶּה, גַּם הוּא יִהְיֶה לְחֶרְפָּה לְבֶן־הָאָדָם כַּאֲשֶׁר יָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים.”
מרקוס ח׳: 36-38.